ההיסטוריה של ארה"ב

ההיסטוריה של ארה"ב

ההיסטוריה של ארה"ב

התקופה הקדם קולוניאלית

המתיישבים הראשונים באזור הגיעו ככל הנראה לפני אלפי שנים לאחר שחצו את מיצר בריג בכיוון אלסקה. העדות המוצקה הראשונה לתרבויות אלה מתאורכת לשנת 9000 לפנה"ס. קיים מידע מועט בלבד על האינדיאנים מונח המתייחס לבני האדם שאיכלסו את יבשת אמריקה לקראת סופו של עידן הקרח האחרון. העדויות האכיאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהגירו אליה מאסיה דרך מיצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאית בשלהי המאה ה-15. של טעותו של קולומבוס ילדים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים, אולם במהלך השנים הפסיקו להשתמש בטעות האירופוצנטרית, והשם אינדיאנים הוחלף לשמות כגון: עמים ילידים, אמרינדיאנים, ואמריקאים ילידים.

אמריקה הקולוניאלית

משלחות המחקר והיישובים הספרדיים

על המתיישבים האירופאים הראשונים, שהגיעו בעקבות גילוייו של כריסטופר קולומבוס ב-1942 קיים מידע עשיר, אך עדיין לא מלא. ככל הנראה היה חואן פונסה דה לאון, שהגיע לחוף עשיר, לו קרה פלורידה ב-1513, לאירופאי הראשון שהגיע לחלק היבשתי של ארה"ב. בתוך שלושה עשורים  מהגעתו של פונסה דה לאון הגיעו הספרדים להרי האפלצ'ים, נהר מיסיסיפי, גרנד קניון והמישורים הגדולים. ב-1540 הוביל החוקר הרננדו דה סוטו משלחת מחקר גדולה, ובאותה שנה הנהיג פרנסיסקו וסקס דה קורנדו משלחת של 2,000 ספרדים ואינדאינים שפעלה באזור גבול אריזונה-מקסיקו של ימינו והגיעה על למרכז קנזס. באותה תקופה פעלו חוקרים ספרדים נוספים וביניהם לוקאס וסקס דה  איילון, פליפה דה נארווס, סבסטיאן ויסקאינו, וחואן רודריגס קבריו.

הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארה"ב. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה 1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו.

הקולוניזציה הצרפתית (1803-1652)

פורט קרוליין הייתה המושבבה הצרפתית הראשונה באזור. היא הקומה באזור ג'קסונוויל, פלורידה ב-1564, ושרדה במשך שנה אחת בלבד עד שנרחבה על ידי הספרדים. צרפת החדשה הייתה האזור שיושב על ידי צרפת במהלך התקופה שהשתרעה בין חקר נהר סנט לורנס על ידי ז'אק קרטייה ב-1534, ועד הוויתור הצרפתי של שטחים אלה לטובת ספרד והממלכה המאוחדת ב-1763. בשיא פריחתו ב-1712 האזור השתרע מניופאונדלנד עד להרי הרוקי וומפרץ הדסון עד מפרץ מקסיקו. הטריטוריה חולקה לחשב מושבות, שכל אחת מהן נוהלה בנפרד: קנדה, אקאדיה, מפרץ הדסון, ניופאונדלנד ולואיזיאנה.

אמריקה הקולוניאלית הבריטית (1776-1493)

המתייבים הראשונים לאורף החוף היו אנגליםוהם עשו זאת במהלך המאה ה-17, יחד עם קבוצות קטנות יותר של הולנדים ושוודים. ב-14 במאי 1607 נוסדה ג'יימסטאון בווירג'ניה הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה  של אנגליה בעולם החדש. אמריקה הקולוניאלית התאפיינה במחסור חמור בכוח אדם, מה שהוביל לצורות שונות של עבדות בכפייה ובהן עבדות ומשרתים חוזיים בשכר נמוך או ללא שכר כלל, ובאמצעות מדיניות בריטית של הזנחה קלה שאפשרה את ההתפתחות של רוח אמריקנית השונה מזו של המייסדים האירופאים.

ב-1606 הוענקה הזכות להקמת מושבה בצפון באמריקה לחברת מניות לונדונית בשם "וירג'יניה" שהוקמה לשם כך. החברה שלחה שלוש ספינות ובהן 104 מתיישבים שייסדו ב-1607 באזור האמפטון רודס שבשפך מפרץ צ'ספיק לאוקיינוס האטלנטי את מושבת וירג'יניה – המושבה הבריטית הראשונה בצפון אמריקה שהצליחה לשרוד. ב-1620 העניקה חברת "וירג'ניה" זכות לקבוצות אנגלים פרוטסטנטים, שנרדפו על ידי הכנסייה אנגליקנית, להגיע בספינה מייפלאואר לצפון המושבה. הם הגיעו לאזור מסצ'וסט של היום וייסדו את מושבת פליימות'.

דוגמא אחת לעימות בין האינדיאנים לביו המתיישבים האנגלים היא התקוממות פווהאטאן בווירג'ניה(1622), שבה האינדיאנים הרגו מאות מתיישבים אנגלים, העימות הגדול ביותר בין האינדיאנים לבין האנגלים במאה ה-17 היה מלחמת המלך פיליפ בניו אינגלנד.

המייסדים העיקריים של ניו אינגלנד היו פוריטנים שהקימו את מושבת מפרץ מסצ'וסט ב-1629. המושבות האמצעיות, במורכבות ממדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ודאלוור של ימינו, אופיינו על ידי גיוון גדול באוכלוסייה. הנסיון הראשון להתיישב בוורג'יניה היה הקמתה של פרובינציית קרוליינה, כאשר פרובינציית ג'ורג'יה הוקמה ב-1733. חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד למלחמת העצמאות של ארה"ב.

הקמת ארה"ב, מלחמת העצמאות ואישור החוקה (1789-1776)

באמצע המאה ה-18 החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות, בניגוד לרעיונות תקופת ההשכלה שהתפתחו באירופה באותו זמן. בתגובה למיסים שהוטלו קמו תנועות פטריוטיות, שפעלו בנחרצות נגד השילטון הבריטי. קבוצה בולטת הייתה בני החירות, שפעלה בשיטות צבאיות נגד פקידי הממלכה עד כדי כך שבשעת אכיפת המיסים על התושבים, לא נשאר אף פקיד לאסוף את הכספים.

המצב הגיע לנקודת רתיחה בשנות ה-70 של המאה לאחר טבח בוסטו ומסיבת התה של בוסטון. המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי והעמידו בראשו את גנרל ג'ורג' ווישינגטון. מלחמת העצמאות האמריקנית החלה רשמית עם "הירייה שנשמעה ברבי העולם" בקרבות לקסינגטון וקונקורד ב-19 באפריל 1775. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדפיה הכרזת העצמאות של ארה"ב.

המלחמה נמשכה גם אחרי הכזרת העצמאות. נקודת המפנה במלחמה הייתה בקרב סרטוגה השני, באוקטובר 1777, בו נחלו האמריקנים ניצחון. בעקבות כך החלו לתמוך במדינה הצעירה צרפת ומדינות אירופיות נוספות שרצו בהחלשת הממלכה המאוחדת. הוכרעה עם ניצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781 והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הגיעו להסכמות עם האמריקנים ב-1782, ולבסוף הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.

בתחילה הייתה ארה"ב קונפדרצייה רופפת של 13 המושבות, כאשר המוסד הפדרלי היחידי היה הקונגרס הקונטננטלי. הבסיס החוקתי הרופף ביניהן היה מסמך סעיף הקונפדרצייה. אולם, מבנה זה לא היה מספיק למדינה  שהתאוששה מהמלחמה. ב-1878 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית כדי לגבש חוקה, תוך מחלוקות בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. החוקה אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' ווישינגטון.

קרדיט : ויקיפדיה